הגוף זוכר? להבין את הקשר בין חוויות רגשיות, מערכת העצבים ותגובות גופניות

כאשר אנחנו חושבים על זיכרון, לרוב אנחנו מדמיינים אירוע שניתן לתאר במילים: מה קרה, היכן היינו ומי נכח. אולם לא כל למידה מתבטאת בזיכרון מודע.

זיכרון מרומז (Implicit Memory) מתייחס להשפעות של התנסויות קודמות על התנהגות וביצוע, גם כאשר איננו נזכרים בהן באופן מודע. לדוגמא, אדם שלמד לרכוב על אופניים יכול לבצע את הפעולה מבלי לחשוב על כל תנועה בנפרד. גם תגובות רגשיות מסוימות עשויות להיות מושפעות מלמידה שאינה מחייבת היזכרות מפורשת. לכן, כשאומרים שהגוף זוכר, נכון יותר להתייחס להשפעתן של התנסויות קודמות על פעילות מערכת העצבים ועל דפוסי התגובה.

ההתנהגות הגופנית שלנו מתעצבת לאורך החיים באמצעות למידה, הרגלים ודרישות הסביבה. אדם שעובד שעות רבות מול מחשב עשוי לפתח הרגלי יציבה מסוימים. אדם שחווה מתח בזמן הופעה מול קהל עשוי לכווץ את שרירי הצוואר והכתפיים. כאשר התנהגות חוזרת בתדירות גבוהה, היא עשויה להפוך לדפוס מוכר. יחד עם זאת, אין בסיס מדעי לקביעה שתנוחת גוף מסוימת מעידה בהכרח על רגש מודחק או על חוויה טראומטית.

כתפיים מכווצות, למשל, יכולות להיות קשורות להרגלי עבודה, לכאב, לעייפות או למתח רגשי. לכן, התבוננות בגוף יכולה להעלות שאלות טיפוליות, אך אינה מאפשרת להסיק מסקנות חד-משמעיות על עברו של האדם.

מגע הוא חוויה חושית ובין-אישית. המשמעות שאנחנו מעניקים לו מושפעת מההקשר, ממידת הקרבה לאדם הנוגע, מתחושת השליטה ומהעדפות אישיות. אותו מגע עשוי להיחוות כנעים ומרגיע אצל אדם אחד, וכלא נוח או מאיים אצל אדם אחר. גם אצל אותו אדם, התגובה למגע עשויה להשתנות בהתאם למצבו ולנסיבות.

בטיפול במגע, למשל, תחושת ביטחון עשויה להיות מושפעת מהיכולת לבחור את אזורי הטיפול, לבקש שינוי בעוצמת הלחץ או להפסיק את המגע בכל רגע. תגובה רגשית למגע אינה מוכיחה שקיים זיכרון טראומטי נסתר, ואין לפרש אותה ללא בירור רגיש ומכבד עם המטופל.

הנשימה היא תהליך פיזיולוגי אוטומטי, אך היא מושפעת גם מפעילות גופנית, ממצבים רגשיים ומקשב מודע. בעת התרגשות או פחד, למשל, עשויים להשתנות קצב הנשימה ועומקה. השינויים האלה משפיעים על התחושות שאנחנו חווים, ולעיתים גם על הפרשנות שאנחנו מעניקים למצב. ניתן להיעזר במודעות לנשימה כדי להכיר את דפוסי התגובה האישיים ולבחון אם שינוי עדין בקצב הנשימה מסייע לתחושת נוחות. יחד עם זאת, תרגילי נשימה אינם מתאימים באופן זהה לכולם. אצל אנשים מסוימים, במיוחד כאשר קיימת רגישות לתחושות גופניות, התמקדות בנשימה עלולה להגביר אי-נוחות.

לעיתים נשמעות טענות שלפיהן טראומה "נלכדת בשרירים" וניתן לשחרר אותה באמצעות לחץ על אזור מסוים בגוף. טענות אלה אינן מבוססות דיין מבחינה מדעית.

עיסוי עשוי לסייע בהפחתת כאב או מתח שרירי בטווח הקצר, לשפר תחושת נוחות ולספק חוויה נעימה של מגע, בהתאם למצבו של האדם. אולם אין ראיות לכך שעיסוי משחרר זיכרונות טראומטיים המאוחסנים ברקמות או מחליף טיפול פסיכולוגי ממוקד טראומה. אם במהלך טיפול במגע מתעוררת תגובה רגשית, חשוב לאפשר למטופל לבחור אם להתייחס אליה, להמשיך בטיפול או לעצור. אין צורך לעודד בכי, לפרש תחושות או לנסות לעורר זיכרונות כחלק מהטיפול.

היכולת ללמוד אינה מוגבלת למחשבות ולהתנהגויות. גם מיומנויות תנועה, הרגלי יציבה והתגובות שלנו להתנסויות חושיות עשויים להשתנות.

אדם שבעבר הרגיש אי-נוחות בכל טיפול במגע עשוי, בתנאים מתאימים ובקצב שלו, לגלות שחלק מסוגי המגע נעימים לו. אחר עשוי ללמוד לזהות מוקדם יותר תחושת עייפות ולבחור לנוח לפני שהוא מגיע לתשישות.

שינויים כאלה אינם מחייבים חשיפה לזיכרון מוקדם או מציאת הסבר פסיכולוגי לכל תחושה.

הגוף משקף תהליכים פיזיולוגיים, הרגלים, מצבים רפואיים ולעיתים גם השפעות של חוויות רגשיות. אולם אי אפשר לקרוא את סיפור חייו של אדם מתוך השרירים, היציבה או תגובתו למגע.

הבנת הקשר בין הגוף לנפש אינה מחייבת שילוב של טיפול פסיכותרפי וטיפול במגע. לכל תחום מטרות, כלים וגבולות מקצועיים משלו.

ההכרה בכך שחוויות רגשיות עשויות להשפיע על תגובות גופניות מאפשרת להתבונן באדם באופן רחב יותר, מבלי לייחס לכל תחושה משמעות פסיכולוגית נסתרת.

הקשבה לגוף יכולה להרחיב את המודעות העצמית, בתנאי שהיא מלווה בסקרנות, בזהירות ובכבוד לחוויה האישית.