כשההורים לא מסכימים על חינוך הילדים; כיצד בונים שותפות הורית?

כל הורה מגיע להורות עם עולם שלם של חוויות, ערכים ואמונות שנבנו לאורך חייו.

מי שגדל בבית נוקשה עשוי לרצות להעניק לילדיו יותר חופש, בעוד מי שחווה בילדותו היעדר גבולות עשוי לראות במסגרת ברורה מקור לביטחון. גם הבדלים במזג, בסגנון התקשורת וביכולת לשאת תסכול משפיעים על התגובות ההוריות.

לעיתים הוויכוח הגלוי עוסק בשעת השינה או בהכנת שיעורי הבית, אך מתחתיו מתקיים דיון עמוק יותר על אחריות, עצמאות, סמכות או הגנה.

הבנת המקור לעמדות השונות מאפשרת לעבור משאלה של מי צודק לשאלה מה חשוב לכל אחד מההורים.

כאשר חילוקי הדעות מתנהלים מול הילדים, הם עשויים לחוות בלבול בנוגע לציפיות ולגבולות. לדוגמא: כאשר הורה אחד אוסר פעולה מסוימת והאחר מבטל את החלטתו, הילד עלול להתקשות להבין מהו הכלל המחייב.

במצבים מתמשכים, ילדים עשויים לפנות להורה שצפוי להסכים לבקשתם, לא בהכרח מתוך מניפולציה מכוונת אלא משום שהם לומדים כיצד המערכת המשפחתית פועלת. הקושי משמעותי במיוחד כאשר הילד מרגיש שעליו לבחור צד, להגן על אחד ההורים או לשאת באחריות למתח ביניהם.

יחד עם זאת, עצם החשיפה לחילוקי דעות אינה בהכרח מזיקה. ילדים יכולים ללמוד מהוריהם שגם אנשים קרובים אינם מסכימים תמיד ושאפשר להתמודד עם מחלוקת בכבוד.

לעיתים הורים מאמינים שעליהם להגיב באופן זהה בכל מצב כדי לשמור על סמכותם. אולם שותפות הורית אינה מחייבת שני אנשים בעלי אותו אופי, סגנון או תגובה רגשית.

הורה אחד יכול להיות ספונטני וגמיש יותר והאחר מאורגן ומובנה. הבדלים אלה עשויים להעשיר את החוויה המשפחתית, כל עוד קיימת הסכמה על עקרונות מרכזיים.

חשוב להבחין בין ערכים וכללים בסיסיים, המחייבים תיאום, לבין הבדלים אישיים שאפשר לאפשר להם להתקיים.

המטרה היא ליצור מסגרת משותפת שבתוכה כל הורה יכול להביא את אישיותו הייחודית.

כאשר מתעוררת אי-הסכמה משמעותית, רצוי להימנע מביטול פומבי של החלטת ההורה האחר. במקום לומר לילד "אמא שלך מגזימה" או "אבא שלך לא מבין", אפשר להסביר שההורים צריכים לשוחח ויחזרו אליו עם החלטה. שיחות על נושאים חינוכיים מורכבים עדיף לקיים בזמן רגוע, ללא נוכחות הילדים, כאשר שני ההורים פנויים להקשבה.

במהלך השיחה חשוב להתייחס לצורך של הילד, למטרת הגבול ולהשלכות האפשריות של כל דרך פעולה. יחד עם זאת, שותפות אינה מחייבת גיבוי אוטומטי להתנהגות פוגענית או מסוכנת. כאשר תגובה הורית משפילה, מאיימת או פוגעת בילד, יש להגן עליו ולטפל במצב.

לעיתים ויכוחים על הילדים משקפים מתחים רחבים יותר במערכת היחסים.

תחושות של חוסר הערכה, עומס לא שוויוני, בדידות באחריות ההורית או קושי בתקשורת עשויות להתבטא במחלוקות חינוכיות חוזרות.

הורה שמרגיש שהוא נושא לבדו באחריות להצבת גבולות עלול לחוות את ההורה האחר כמתירני מדי. מנגד, ההורה השני עשוי לחוש שהוא נדרש להיות נוקשה בניגוד לערכיו. כאשר הדיון עובר מהתנהגות הילד לביקורת על אישיותו של ההורה, קשה להגיע לפתרון ענייני.

במצבים אלה חשוב לבחון לא רק את ההחלטה החינוכית אלא גם את חלוקת האחריות ואת איכות התקשורת בין ההורים.

כאשר ילד מתמודד עם ADHD, אוטיזם או צרכים התפתחותיים נוספים, חילוקי הדעות ההוריים עשויים להתחדד. הורה אחד עשוי לראות בהתנהגות מסוימת קושי הנובע ממאפייני הילד, בעוד האחר מפרש אותה כחוסר מאמץ או כהתנגדות מכוונת.

לעיתים מתעוררת מחלוקת סביב מידת העצמאות שיש לדרוש, ההתאמות הנחוצות או הדרך להגיב להתפרצויות ולקשיי התארגנות.

במצבים אלה חשוב לבסס את ההחלטות על הבנת הפרופיל ההתפתחותי והצרכים של הילד ולא רק על תפיסות חינוכיות אישיות.

התאמות מותאמות אינן בהכרח ויתור על גבולות ודרישה לעצמאות אינה תמיד מקדמת התפתחות כאשר היא אינה תואמת את יכולות הילד.

שותפות הורית נבנית באמצעות תקשורת, תיאום וחלוקת אחריות, ולא רק באמצעות הסכמה עקרונית. כדאי להתחיל בזיהוי הערכים המשותפים: מה חשוב לנו שהילדים ילמדו על אחריות, כבוד, עצמאות וקשרים בין-אישיים? לאחר מכן אפשר להגדיר מספר כללים מרכזיים, להחליט כיצד מגיבים למצבים חוזרים ולקבוע מתי נדרשת התייעצות משותפת.

חשוב גם לאפשר לכל הורה להביע הסתייגות ולבחון מחדש החלטות שאינן מתאימות, מבלי להפוך כל שינוי להוכחה שאחד הצדדים טעה.

כאשר הילדים כבר נחשפו למחלוקת, אפשר להסביר להם שההורים חשבו יחד והגיעו להחלטה. כך הם נחשפים גם לתהליך של תיקון ושיתוף פעולה.

בייעוץ משפחתי אנחנו בוחנים את דפוסי התקשורת בין ההורים ואת השפעתם על האווירה בבית ועל היחסים עם הילדים.

התהליך מסייע לזהות את הצרכים והאמונות שמאחורי העמדות השונות, להפחית מאבקי כוח ולפתח דרכים לקבלת החלטות משותפות. כאשר קיימים קשיים התפתחותיים או רגשיים אצל אחד הילדים, ניתן לשלב הבנה של צרכיו הייחודיים ולבנות מענה משפחתי מותאם.

המטרה אינה לקבוע איזה הורה צודק אלא לסייע לשניהם לפעול כשותפים גם כאשר הם אינם מסכימים על הכול.

ילדים אינם זקוקים להורים שחושבים ומתנהגים באופן זהה. הם זקוקים למבוגרים שמסוגלים להקשיב זה לזה, לשאת חילוקי דעות וליצור עבורם מסגרת יציבה ובטוחה.

שותפות הורית אינה נמדדת בהיעדר מחלוקות אלא ביכולת להתמודד איתן מתוך כבוד הדדי, אחריות משותפת וראיית טובת הילד.