קושי בקבלת החלטות; כשהצורך להיות בטוחים ב 100% משתק אותנו

קבלת החלטות כרוכה בוויתור על אפשרויות אחרות ובנכונות להתמודד עם תוצאה שאינה ידועה מראש.

כאשר אנחנו חוששים לטעות, לאכזב אחרים או לשאת בתוצאות הבחירה, ההחלטה עלולה להיתפס כאיום במקום כהזדמנות לפעולה.

אצל חלק מהאנשים הקושי קשור לפרפקציוניזם, לביקורת עצמית או לאמונה שטעות מעידה על כישלון אישי. אצל אחרים הוא עשוי להיות קשור לחרדה, לחוסר ביטחון או לחוויות עבר שבהן בחירות זכו לביקורת או הובילו לתוצאות מכאיבות.

חשוב להבחין בין התלבטות טבעית לפני החלטה משמעותית לבין דפוס מתמשך של הימנעות מקבלת החלטות, הפוגע בתפקוד או באיכות החיים.

אנשים המתקשים לשאת אי-ודאות עשויים להאמין שאם רק יאספו מספיק מידע, יתייעצו עם עוד אדם או יבדקו שוב את האפשרויות, יצליחו להגיע להחלטה נטולת סיכון. אולם לעיתים כל תשובה מעלה שאלה חדשה וכל אפשרות שנבחנת חושפת סיכון נוסף. כך נוצר מעגל של חיפוש מידע, בדיקות חוזרות והתלבטויות שאינן מובילות להכרעה.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מתייחסים בין היתר למנגנון של חוסר סבילות לאי-ודאות המתאר קושי לשאת מצבים שבהם התוצאה אינה ידועה או מובטחת.

ככל שהאדם מנסה להשיג ביטחון מוחלט, כך הוא עלול לחזק את התחושה שאינו מסוגל לקבל החלטה בלעדיו.

פרפקציוניזם אינו מתבטא רק ברצון להצליח. לעיתים הוא כולל אמונה שלפיה קיימת בחירה אחת נכונה וכל בחירה אחרת תהיה טעות.

כאשר האדם מציב לעצמו דרישה לקבל תמיד את ההחלטה הטובה ביותר, גם בחירות קטנות עלולות להפוך למבחן של יכולת, אחריות או ערך עצמי.

מחשבות כמו "אם אבחר לא נכון, אהרוס הכול", "אני חייב להיות בטוח" או "אסור לי להתחרט" מגבירות את הלחץ ומקשות על קבלת החלטה.

ב-CBT אנחנו בוחנים את ההנחות הללו ואת המחיר הרגשי שהן גובות.

המטרה אינה לעודד החלטות פזיזות אלא לפתח גישה גמישה יותר המכירה בכך שגם החלטה שקולה עשויה להוביל לתוצאה לא רצויה, מבלי שהדבר מעיד בהכרח על כישלון.

דחיית החלטה עשויה להפחית באופן זמני את החרדה המתלווה אליה.

כל עוד לא בחרנו, איננו נדרשים להתמודד עם האפשרות שטעינו. אך ההקלה הזמנית עלולה לחזק את הנטייה לדחות גם החלטות עתידיות.

לעיתים אנחנו מעבירים את האחריות לאחרים, מבקשים אישורים חוזרים או נמנעים מבחירה עד שהנסיבות מחליטות עבורנו. כך עלולה להתפתח תחושת חוסר מסוגלות, למרות שבפועל לא תמיד חסרה לנו היכולת לקבל החלטות.

בנוסף, חשוב לזכור שגם להימנעות מבחירה עשויות להיות השלכות. הזדמנויות חולפות, מצבים נשארים ללא שינוי ולעיתים תחושת התקיעות הולכת ומעמיקה.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי אנחנו בוחנים את המחשבות, האמונות וההתנהגויות המשמרות את הקושי.

התהליך עשוי לכלול זיהוי מחשבות קטסטרופליות, בחינת הסבירות והמשמעות של תוצאות אפשריות ועבודה על הפחתת הצורך באישורים ובבדיקות חוזרות.

בהתאם לצורך, ניתן לתרגל קבלת החלטות באופן הדרגתי, החל מבחירות פשוטות ועד למצבים מורכבים יותר.

אחד העקרונות החשובים הוא ללמוד להבחין בין החלטה שמצריכה איסוף מידע ושיקול דעת מעמיק לבין מצב שבו המשך הבדיקה כבר אינו תורם להחלטה אלא נועד בעיקר להרגיע חרדה.

העבודה הטיפולית מתמקדת גם בפיתוח סבילות לאי-ודאות ובחיזוק האמון ביכולת להתמודד עם תוצאות הבחירה, גם כאשר אינן תואמות את הציפיות.

אפשר להתחיל בתרגול של כמה עקרונות פשוטים:

• להגדיר את ההחלטה: להבין מה בדיוק נדרש להכריע, במקום להתפזר לתרחישים רבים.
• להבחין בין עובדות לחששות: לזהות מה ידוע לנו ומה מבוסס על תחזיות או פחדים.
• להגדיר קריטריונים מרכזיים: לבחור על פי הערכים, הצרכים והמידע הרלוונטי, ולא רק על פי הרצון להימנע מחרדה.
• להגביל בדיקות חוזרות: כאשר נאסף מידע מספק, לבחון האם המשך החיפוש באמת נחוץ.
• לאפשר אי-ודאות: להכיר בכך שאין דרך להבטיח מראש את כל תוצאות הבחירה.

בהחלטות בעלות השלכות משמעותיות חשוב כמובן להקדיש זמן מתאים, להתייעץ עם אנשי מקצוע בעת הצורך ולבחון את הסיכונים באופן אחראי.

היכולת לקבל החלטות אינה נמדדת בכך שאנחנו תמיד בוחרים נכון אלא גם ביכולת להפעיל שיקול דעת, לשאת אי-ודאות ולהתמודד עם התוצאות.

לעיתים דווקא הניסיון להימנע מכל טעות מונע מאיתנו להתקדם, להתנסות וללמוד.

ככל שאנחנו מפתחים גמישות מחשבתית ומפחיתים את התלות בוודאות מוחלטת, כך מתאפשר לנו לפעול מתוך בחירה ולא רק מתוך פחד.

ביטחון בקבלת החלטות אינו הידיעה שלעולם לא נטעה אלא האמון בכך שנוכל להתמודד גם אם הדברים יתפתחו אחרת מכפי שקיווינו.