הצורך בשליטה; מה קורה כשאנחנו מתקשים לשאת חוסר ודאות?

תחושת שליטה קשורה לצורך בסיסי בביטחון, ביציבות וביכולת לצפות את המתרחש סביבנו.

כאשר המציאות נתפסת כצפויה, אנחנו יכולים לתכנן, לפעול ולהרגיש שיש לנו השפעה על התוצאות. לעומת זאת, מצבים של אי-ודאות עשויים לעורר תחושת פגיעות. עבור חלק מהאנשים, התחושה הזו מלווה במתח משמעותי ובצורך להשיב במהירות את הביטחון שאבד.

לעיתים הצורך המוגבר בשליטה קשור לחוויות חיים שבהן המציאות הייתה בלתי צפויה או למצבים שבהם האדם למד שעליו להיות דרוך ואחראי כדי להרגיש מוגן. יחד עם זאת, לא כל צורך בשליטה נובע מחוויות עבר. גם מאפייני אישיות, דפוסי חשיבה ונסיבות חיים עשויים להשפיע על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם אי-ודאות.

אחד המנגנונים המרכזיים הקשורים לצורך מוגבר בשליטה הוא חוסר סבילות לאי-ודאות (Intolerance of Uncertainty). מדובר בנטייה לחוות מצבים לא ברורים כמאיימים או כקשים במיוחד להתמודדות, גם כאשר אין עדות לסכנה ממשית. במצבים כאלה המוח עשוי לנסות להשלים את המידע החסר באמצעות תחזיות שליליות. לדוגמא; אדם שממתין לתשובה רפואית עשוי לדמיין את התרחיש החמור ביותר, גם כאשר עדיין אין מידע שמצביע עליו.

המחשבה על האפשרות השלילית מעוררת חרדה והחרדה מגבירה את הצורך להשיג תשובה מיידית.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אנחנו לומדים להבחין בין האפשרות שמשהו יתרחש לבין הסבירות שהוא אכן יקרה ולזהות כיצד הפרשנות שלנו משפיעה על עוצמת המצוקה.

הצורך בשליטה אינו מתבטא רק במחשבות. לעיתים הוא מוביל להתנהגויות שנועדו לצמצם את תחושת חוסר הוודאות. לדוגמה, תכנון מדוקדק של כל פרט, בדיקות חוזרות, קושי להאציל סמכויות, הכנה מוגזמת למצבים עתידיים או ניסיון לוודא שאחרים יפעלו בדרך מסוימת.

התנהגויות אלה עשויות להיות מועילות כאשר הן מותאמות לנסיבות. הקושי מתעורר כאשר הן הופכות לתנאי הכרחי לתחושת ביטחון. כך, אדם שמרגיש רגוע רק לאחר שבדק שוב ושוב שהכול מתנהל כמתוכנן, עלול לפתח תלות בבדיקות כדי להפחית חרדה.

ההקלה המיידית מחזקת את ההתנהגות אך אינה בהכרח מפתחת את היכולת להתמודד עם מצבים בלתי צפויים.

ניסיון מתמשך לשלוט במציאות דורש משאבים נפשיים רבים. הוא עשוי להתבטא בדריכות, בעייפות רגשית, בקושי לנוח ובתחושה מתמדת שיש משהו שצריך לבדוק, לתקן או למנוע. כאשר המציאות אינה תואמת את הציפיות, עלולים להתעורר תסכול, כעס או ביקורת עצמית.

הצורך בשליטה עשוי להשפיע גם על מערכות יחסים. אדם שמתקשה לסמוך על אחרים עלול לקחת על עצמו אחריות רבה מדי, להתקשות לשחרר משימות או לחוות מתח כאשר אנשים קרובים פועלים אחרת מכפי שציפה.

לעיתים הניסיון להשיג ביטחון באמצעות שליטה דווקא מצמצם את תחושת החופש והגמישות בחיי היומיום.

אחת ההבחנות החשובות בהתמודדות עם חוסר ודאות היא ההבדל בין הדברים שעליהם אנחנו יכולים לשלוט לבין אלה שעליהם אנחנו יכולים רק להשפיע.

אנחנו יכולים לבחור כיצד להתכונן לשיחה חשובה אך לא לקבוע כיצד האדם שמולנו יגיב. אנחנו יכולים לדאוג לבריאותנו אך לא להבטיח שלעולם לא נחלה. אנחנו יכולים להשקיע במערכת יחסים אך איננו יכולים לשלוט ברגשותיו ובהחלטותיו של האדם האחר.

ההכרה בגבולות השליטה אינה ויתור על אחריות. להפך, היא מאפשרת להפנות משאבים לפעולות שיש לנו השפעה ממשית עליהן.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בוחנים את האמונות והפרשנויות שמגבירות את הצורך בשליטה, לצד ההתנהגויות המשמרות אותו.

התהליך עשוי לכלול זיהוי מחשבות כגון "אם לא אהיה בשליטה, משהו רע יקרה" או "אני חייב להיות מוכן לכל אפשרות" ובחינת המידה שבה הן תואמות את המציאות.

באמצעות ניסויים התנהגותיים ותרגול הדרגתי של התמודדות עם אי-ודאות, ניתן לבחון מה קורה כאשר מפחיתים התנהגויות של שליטה שאינן הכרחיות. לדוגמא; אדם שמתקשה להאציל משימות יכול לתרגל העברת אחריות לאחר מבלי להתערב בכל שלב של הביצוע.

המטרה אינה לוותר על תכנון, זהירות או אחריות אלא לפתח גמישות מחשבתית והתנהגותית ולהרחיב את היכולת לשאת מצבים שאינם צפויים לחלוטין.

אי-ודאות היא חלק בלתי נפרד מהחיים. גם כאשר אנחנו מתכננים בקפידה ופועלים באחריות, לא נוכל להבטיח שכל דבר יתרחש בהתאם לציפיות שלנו.

היכולת לשאת חוסר ודאות אינה מחייבת אותנו לאהוב מצבים בלתי צפויים או להפסיק להרגיש חרדה. היא מתפתחת כאשר אנחנו לומדים לפעול גם ללא ביטחון מוחלט, להתאים את עצמנו לשינויים ולסמוך על יכולת ההתמודדות שלנו.

לעיתים דווקא ההסכמה שלא לדעת הכול מראש מאפשרת לנו להיות נוכחים יותר בחיים, במקום להיות עסוקים ללא הרף בניסיון להבטיח את העתיד.

ביטחון פנימי אינו נובע מהיכולת לשלוט בכל מה שיקרה אלא גם מהידיעה שנוכל להתמודד עם מציאות שלא תמיד מתנהלת לפי התוכנית.