ADHD או טראומה? הקשר בין פוסט טראומה לקשיי קשב וריכוז

לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, מערכת העצבים עשויה להישאר במצב של דריכות מוגברת, גם כאשר הסכנה כבר חלפה.

אדם המתמודד עם PTSD עלול להפנות חלק משמעותי מתשומת הלב שלו לזיהוי סימנים אפשריים לאיום. הוא עשוי לעקוב אחר קולות, תנועות, הבעות פנים או שינויים בהתנהגותם של אנשים סביבו. במצב כזה, משאבי הקשב הזמינים ללמידה ולעיבוד מידע עלולים להצטמצם. מבחוץ האדם עשוי להיראות מוסח, אך בפועל תשומת הלב שלו ממוקדת בניסיון לשמור על ביטחונו.

אחת התופעות שעשויות להופיע בעקבות טראומה היא דיסוציאציה, המתבטאת לעיתים בתחושת ניתוק מהסביבה, מהגוף או מהחוויה הרגשית.

ילד שחווה ניתוק עשוי להיראות חולמני, לבהות בנקודה מסוימת או להתקשות לעקוב אחר המתרחש סביבו. התנהגות זו עלולה להידמות לחוסר קשב, אך החוויה הפנימית עשויה להיות שונה.

בדיסוציאציה האדם עשוי לחוות שינוי בתחושת הנוכחות או הרציפות של החוויה, בעוד שבהפרעת קשב הקושי אינו מחייב תחושת ניתוק כזו.

חשוב להדגיש שלא כל בהייה היא דיסוציאציה, ולא כל אדם שחווה טראומה מפתח תסמינים דיסוציאטיביים. אירועים חוזרים של ניתוק או חוסר תגובה מחייבים בירור מקצועי, ולעיתים גם רפואי.

אנשים המתמודדים עם PTSD עשויים לדווח על שכחה, קושי לקלוט מידע חדש או קושי לשלוף פרטים. חלק מהקשיים קשורים לעומס הרגשי, להפרעות שינה ולמחשבות חודרניות, המשפיעים על תהליכי הקשב והזיכרון. בנוסף, זיכרונות הקשורים לאירוע טראומטי עשויים להיחוות באופן מקוטע או להיות מלווים בקושי להיזכר בפרטים מסוימים. יחד עם זאת, אין להסיק שכל קושי בזיכרון נובע מטראומה. חשוב להבחין בין קושי בקליטת מידע, קושי בשליפה ופערים בזיכרון הקשורים לחוויות מסוימות.

אחד המאפיינים האפשריים של PTSD הוא תגובתיות לגירויים המזכירים את האירוע הטראומטי. רעש מסוים, ריח, מקום או הבעת פנים עשויים לעורר תגובה רגשית וגופנית עוצמתית, לעיתים מבלי שהאדם מזהה מיד את הקשר לחוויה הקודמת. ילד עשוי להגיב בבהלה, בכעס או בהימנעות במהלך פעילות שגרתית בבית הספר.

אם מתייחסים רק להתנהגות הגלויה, התגובה עלולה להתפרש כאימפולסיביות או כקושי במשמעת.

בחינת ההקשר שבו מופיעה התגובה עשויה לחשוף דפוס אחר, הקשור לזיכרון טראומטי ולתחושת איום.

כאשר ילד נחשף לאורך זמן לאלימות, להזנחה או לחוויות מאיימות, ההשפעה האפשרית אינה מוגבלת לתגובה לאירוע בודד. חשיפה מתמשכת למצבי דחק עלולה להשפיע על תחושת הביטחון, על מערכות היחסים ועל היכולת להתמודד עם דרישות רגשיות וקוגניטיביות.

אצל חלק מהילדים עשויים להופיע קשיי קשב והתארגנות, התנהגות אימפולסיבית או קושי בהתמודדות עם תסכול. יחד עם זאת, לא כל ילד שנחשף לטראומה יפתח PTSD, ולא ניתן להסיק מהתנהגותו בלבד מה עבר עליו.

ההערכה צריכה להתייחס להתפתחות הילד, לנסיבות חייו ולתפקודו לאורך זמן.

בהחלט.

אדם עם ADHD עשוי להיחשף לאירוע טראומטי ולפתח בעקבותיו PTSD. במצב כזה, תסמינים חדשים עלולים להחמיר קשיים קיימים. לדוגמה, אדם שהתמודד בעבר עם מוסחות וקשיי התארגנות עשוי לחוות לאחר טראומה גם מחשבות חודרניות, דריכות והפרעות שינה.

השילוב עלול ליצור פגיעה משמעותית בתפקוד אך אין פירוש הדבר שהטראומה גרמה להפרעת הקשב.

הבחנה בין קשיים שהיו קיימים לפני האירוע לבין שינויים שהופיעו אחריו יכולה לסייע להבנת התמונה הקלינית.

מבדק MOXO מאפשר לקבל נתונים כמותיים על ביצועי קשב, תזמון, אימפולסיביות ותגובתיות יתר במהלך משימה ממוחשבת. כאשר קיים חשד ל-ADHD לצד היסטוריה של טראומה, המבדק עשוי לספק מידע נוסף על מאפייני הביצוע. יחד עם זאת, הוא אינו מודד טראומה או דיסוציאציה, ואינו מסוגל להבחין באופן עצמאי בין ADHD לבין PTSD.לכן, יש לשלב את הממצאים בהערכה קלינית הכוללת בירור של התסמינים, ההיסטוריה ההתפתחותית, החוויות הרגשיות והתפקוד במסגרות שונות.

כאשר מזוהים תסמינים הקשורים לטראומה, חשוב לשקול התערבות טיפולית מבוססת ראיות ומותאמת לגיל ולמצב הקליני.

טיפולים ממוקדי טראומה, כגון CBT ממוקד טראומה ו-EMDR, עשויים להתאים במקרים מסוימים, בהתאם להערכה מקצועית.

כאשר קיימת גם הפרעת קשב, יש לבחון כיצד לשלב מענה לקשיים הקשורים ל-ADHD מבלי להתעלם מההשפעות הרגשיות של הטראומה. סדר ההתערבויות והיקפן נקבעים בהתאם לחומרת התסמינים, לרמת המצוקה ולצרכים האישיים של המטופל.

קשיי קשב אינם מספרים תמיד את הסיפור המלא. לעיתים הם משקפים הפרעה נוירו-התפתחותית, לעיתים תגובה למצוקה טראומטית, ולעיתים שילוב של כמה גורמים.

המשמעות של אבחנה מבדלת אינה רק להבחין בין שתי הפרעות אלא להבין את החוויה האישית, את מקור הקשיים ואת הדרך המתאימה לסייע.

כאשר מתבוננים באדם מעבר לתסמינים הגלויים, ניתן לזהות צרכים שאחרת היו נותרים ללא מענה.