קשיי ריכוז שלא נובעים מ-ADHD; מה כדאי לבדוק מבחינה רפואית?

שינה חיונית לתהליכי למידה, זיכרון, קשב ובקרה קוגניטיבית. מחסור בשינה עלול לגרום למוסחות, לאיטיות מחשבתית, לשכחה ולירידה ביכולת להתמיד במשימות. גם אדם שישן מספר שעות מספק עשוי לסבול משינה שאינה איכותית, למשל בשל דום נשימה בשינה, יקיצות מרובות או הפרעות בתזמון השינה.

אצל ילדים, עייפות אינה מתבטאת תמיד בישנוניות. לעיתים היא מופיעה דווקא כחוסר שקט, עצבנות וקושי בהתנהגות.

להורמוני בלוטת התריס תפקיד חשוב בוויסות חילוף החומרים ובתפקוד מערכות הגוף. תת-פעילות של בלוטת התריס עשויה להתבטא בעייפות, האטה מחשבתית, קשיי זיכרון וריכוז, ולעיתים גם בירידה במצב הרוח. פעילות יתר של הבלוטה עלולה לגרום לאי-שקט, עצבנות, דופק מהיר וקשיי שינה, שגם הם עשויים לפגוע בקשב.

כאשר קיימים תסמינים נוספים המעוררים חשד להפרעה בתפקוד הבלוטה, הרופא עשוי להמליץ על בדיקות דם מתאימות, כגון TSH ולעיתים גם FT4.

אנמיה, ובפרט אנמיה הנובעת ממחסור בברזל, עלולה לגרום לעייפות, חולשה, כאבי ראש וקשיי ריכוז. גם מחסור בוויטמין B12 עשוי להשפיע על התפקוד הנוירולוגי והקוגניטיבי.

הסיכון לחסרים מסוימים עשוי לעלות במצבים של תזונה מוגבלת, בעיות ספיגה, דימום ממושך או מחלות רקע. בהתאם לתסמינים ולגורמי הסיכון, הרופא עשוי לשקול ספירת דם, בדיקת פריטין, B12 או בדיקות נוספות.

חשוב להימנע מנטילת תוספי ברזל או מינונים גבוהים של ויטמינים ללא בירור מתאים, משום שלא כל קושי בריכוז נובע מחסר תזונתי.

שינויים הורמונליים עשויים להשפיע על איכות השינה, על מצב הרוח ועל התפקוד הקוגניטיבי.

בגיל ההתבגרות, שינויים בדפוסי השינה ובשעון הביולוגי עשויים להשפיע על הערנות בשעות הלימודים. אצל נשים בתקופת הפרימנופאוזה והמנופאוזה, עשויות להופיע תלונות על שכחה, קושי בשליפת מילים ותחושת ערפול מחשבתי, המכונה לעיתים Brain Fog. תסמינים אלה אינם מעידים בהכרח על הפרעת קשב חדשה.

חשוב לבחון את התמונה הכוללת, לרבות שינה, מצב רגשי, תסמינים גופניים והיסטוריה רפואית.

תרופות מסוימות עלולות לגרום לישנוניות, להאטה מחשבתית או לפגיעה בערנות. בין הדוגמאות ניתן למצוא תרופות מסוימות לאלרגיה, תרופות הרגעה ושינה, חלק מהתרופות לשיכוך כאבים ותרופות נוספות הפועלות על מערכת העצבים. גם צריכה מוגברת של אלכוהול, קנאביס או חומרים אחרים עשויה להשפיע על הזיכרון והריכוז. לעיתים הקושי מופיע לאחר התחלת טיפול תרופתי, שינוי מינון או שילוב בין כמה תרופות.

אין להפסיק טיפול תרופתי באופן עצמאי. כאשר עולה חשד להשפעה כזו, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל.

לעיתים ילד שנראה כאילו אינו מקשיב מתקשה למעשה לשמוע היטב את הנאמר בכיתה. באופן דומה, קושי בראייה עשוי לגרום למאמץ מוגבר בקריאה, לעייפות ולהימנעות ממשימות לימודיות. ילד שאינו רואה היטב את הלוח או מתקשה להבחין בדיבור על רקע רעש עשוי להיראות מוסח, אף שהקושי הראשוני הוא חושי. כאשר קיימים סימנים מתאימים, בדיקות ראייה ושמיעה יכולות להיות חלק חשוב מהבירור.

לא כל קושי בריכוז מצריך בדיקה נוירולוגית, אך ישנם מצבים שבהם חשוב לשלול גורם נוירולוגי. לדוגמא, אירועים חוזרים של בהייה פתאומית המלווה בחוסר תגובה לסביבה עשויים להצדיק בירור לשלילת סוגים מסוימים של פרכוסים, כגון התקפי ניתוק. גם שינויים קוגניטיביים בעקבות חבלת ראש, אירועים של בלבול או תסמינים נוירולוגיים נוספים מחייבים התייחסות רפואית. הופעה פתאומית של בלבול משמעותי, הפרעת דיבור, חולשה בצד אחד של הגוף או שינוי נוירולוגי חד מחייבת פנייה דחופה לטיפול רפואי.

אין רשימת בדיקות דם אחידה שכל אדם חייב לבצע לפני אבחון ADHD. הבירור הרפואי צריך להיות מותאם לגיל, להיסטוריה הרפואית, לתסמינים ולממצאי הבדיקה הגופנית. בדרך כלל ניתן להתחיל אצל רופא משפחה או רופא ילדים, שיבחן האם נדרשות בדיקות מעבדה, בדיקות חושיות, הערכת שינה או הפניה למומחה. כאשר עולה חשד להפרעת קשב, מבדק MOXO עשוי להוסיף מידע על ביצועי הקשב, אך אינו מזהה את הסיבה הרפואית לקשיים ואינו מחליף בירור רפואי.

היכולת להתרכז מושפעת ממערכות רבות בגוף. שינה, הורמונים, מצב תזונתי, תפקוד חושי, תרופות ומחלות שונות עשויים להשפיע על הערנות ועל היעילות הקוגניטיבית. לעיתים זיהוי וטיפול בגורם רפואי מביאים לשיפור משמעותי בריכוז. במקרים אחרים, הבירור מגלה שקיימים כמה גורמים המשפיעים זה על זה.

הערכה מקצועית מדויקת אינה מתחילה בהנחה שמדובר ב-ADHD אלא בבחינה של מכלול ההסברים האפשריים לקושי.