ADHD והתפרצויות זעם; מה הקשר בין הפרעת קשב וריכוז לוויסות רגשי?

ויסות רגשי הוא היכולת לזהות רגשות, להתמודד עם עוצמתם ולהתאים את התגובה למצב.

אצל חלק מהילדים עם ADHD קיימים קשיים בתהליכים המסייעים לעכב תגובות, להפנות קשב ולנהל התנהגות בזמן עוררות רגשית. כתוצאה מכך, תסכול קטן עשוי לעורר תגובה מהירה ועוצמתית ולעיתים הילד מתקשה לחזור לאיזון גם לאחר שהאירוע הסתיים.

קשיי ויסות רגשי שכיחים בקרב ילדים עם ADHD אך אינם מהווים כשלעצמם קריטריון אבחוני מרכזי של ההפרעה.

אחד המאפיינים האפשריים של ADHD הוא קושי בעיכוב תגובה, כלומר ביכולת ליצור מרווח בין גירוי לבין פעולה.

כאשר הילד מתוסכל או כועס, הוא עשוי להגיב לפני שהספיק לשקול דרכי התמודדות אחרות. לדוגמה, ילד שמפסיד במשחק עלול להשליך את הקלפים, אף שהוא מכיר את הכללים ומבין שהפסד הוא חלק מהמשחק.

בנוסף, המאמץ הנדרש במהלך היום להתארגנות, להקשבה ולשליטה בדחפים עלול להגביר עייפות ותסכול. לכן, לעיתים ההתפרצות בבית קשורה גם לעומס שהצטבר במהלך היום.

התפרצות זעם עשויה להיראות כמו סירוב מכוון לשתף פעולה, אך לא תמיד מדובר באותו מנגנון.

ילד שמתקשה בוויסות רגשי עשוי לאבד שליטה על תגובתו גם כאשר אינו מעוניין בעימות. לעומת זאת, דפוס מתמשך של כעס, ויכוחים והתנהגות מתריסה עשוי להצדיק בירור של קשיים נוספים, לרבות הפרעת התנגדות מתריסה (ODD).

ADHD ו-ODD עשויות להופיע יחד, אך הן אינן אותה הפרעה. ההבחנה מחייבת בחינה של תדירות ההתנהגות, משכה והנסיבות שבהן היא מופיעה.

כאשר ילד מתפרץ, גם ההורה עשוי לחוות כעס, תסכול, חוסר אונים ולעיתים תחושה שהוא מאבד שליטה על המצב. במצבים כאלה עלולה להיווצר הסלמה הדדית: הילד מרים את קולו, ההורה מגיב בעוצמה, והמתח ביניהם גובר.

ילדים לומדים לווסת רגשות גם באמצעות ויסות משותף (Co-regulation), תהליך שבו המבוגר מסייע לילד להתמודד עם עוררות רגשית באמצעות נוכחות יציבה, תגובה צפויה ותמיכה מותאמת. המשמעות אינה שההורה חייב להישאר רגוע בכל מצב אלא שעליו לפתח מודעות לתגובותיו ולנסות לווסת את עצמו לפני שהוא מגיב. לעיתים עצירה קצרה, נשימה והנמכת הקול מאפשרות למנוע הסלמה.

הורה מווסת אינו הורה שאינו כועס אלא הורה שמסוגל לזהות את הכעס שלו ולבחור כיצד לפעול מתוכו.

בזמן התפרצות עוצמתית, היכולת של הילד להקשיב להסברים ולחשוב באופן גמיש עשויה להיות מוגבלת. לכן, אין זה הזמן לשיחות חינוכיות ממושכות או לניסיון לשכנע אותו שהתגובה שלו מוגזמת.

בשלב הראשון חשוב לשמור על בטיחות, להפחית גירויים ולדבר במשפטים קצרים וברורים. אפשר לומר: "אני רואה שאתה מאוד כועס. מותר לכעוס, אבל אסור להרביץ". כך ההורה מכיר ברגש, אך מציב גבול ברור להתנהגות.

אם קיימת סכנה לפגיעה, יש לפעול להגנה מיידית ולפנות לסיוע מתאים.

לאחר שהעוררות הרגשית פוחתת, ניתן לחזור לאירוע ולבחון יחד מה התרחש. חשוב לעשות זאת ללא השפלה או האשמה, תוך שמירה על אחריות להתנהגות. אפשר לשאול: "מה הרגשת רגע לפני שהתפרצת?", "איך הגוף שלך הרגיש?" ו"מה יכול לעזור לך בפעם הבאה?".

בשלב זה ניתן לתרגל זיהוי סימנים מוקדמים לכעס, בקשת הפסקה, נשימה איטית או פנייה לעזרת מבוגר.

אם הילד פגע באחר, חשוב לסייע לו לקחת אחריות ולתקן את הפגיעה בהתאם לגילו וליכולתו.

כאשר ההתפרצויות תכופות, עוצמתיות או פוגעות בתפקוד הילד ובמערכות היחסים שלו, חשוב לבצע בירור מקצועי.

אין לייחס באופן אוטומטי כל קושי רגשי ל-ADHD. חרדה, טראומה, קשיי שינה, דיכאון ומצבים התפתחותיים נוספים עשויים להשפיע על הוויסות הרגשי.

הערכה מקיפה מאפשרת לזהות את הגורמים לקושי ולבנות תוכנית התערבות מותאמת, שעשויה לכלול הדרכת הורים, טיפול רגשי, התערבויות התנהגותיות ועבודה עם המסגרת החינוכית.

כעס, תסכול ואכזבה הם רגשות טבעיים. המטרה אינה למנוע מהילד לחוות אותם אלא לסייע לו לזהות את רגשותיו ולפתח דרכי התמודדות שאינן פוגעות בו או בסביבתו.

כאשר ההורה משלב ויסות עצמי, אמפתיה, גבולות ברורים והקניית מיומנויות, הוא מסייע לילד לפתח בהדרגה יכולת לוויסות עצמאי.

אם ילדכם מתמודד עם התפרצויות זעם, קשיי ויסות רגשי או חשד ל-ADHD, ניתן לפנות אליי לפגישת הערכה והדרכת הורים.

בתהליך נבחן את מאפייני הקושי, את הדינמיקה המשפחתית ואת דרכי ההתמודדות המתאימות לילד ולהוריו.

מוזמנים ליצור עימי קשר לתיאום פגישה ולבניית מענה מקצועי המותאם לצורכי המשפחה.