חרדה או טראומה; מדוע התסמינים יכולים להיראות דומים ל-ADHD?

כאשר אדם חווה חרדה, חלק ניכר מהמשאבים הקוגניטיביים שלו עשוי להיות מופנה לדאגות, למחשבות מאיימות ולניסיון לצפות סכנות אפשריות. כתוצאה מכך, הוא עלול להתקשות להקשיב, לזכור מידע, לקבל החלטות או להתמיד במשימות. לדוגמא, תלמיד שחושש להיכשל במבחן עשוי להתקשות להתרכז בהסברי המורה, לא משום שאינו מסוגל לווסת קשב באופן מתמשך אלא משום שמחשבותיו עסוקות באפשרות לכישלון. לעיתים גם חוסר השקט הגופני הנלווה לחרדה מתפרש בטעות כהיפראקטיביות.

לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, חלק מהאנשים מפתחים דריכות מוגברת ורגישות לגירויים סביבתיים. במצב כזה, המוח עשוי להפנות משאבים לזיהוי איומים במקום ללמידה, לזיכרון או לביצוע משימות. אדם עשוי להגיב לכל רעש קטן, להתקשות לשמור על רצף מחשבתי או להיראות כאילו אינו מקשיב. אצל חלק מהאנשים מופיעים גם תסמינים דיסוציאטיביים כגון תחושת ניתוק מהסביבה או מהחוויה האישית. במקרים אלה האדם עשוי להיראות חולמני או מנותק, באופן המזכיר לעיתים חוסר קשב.

חשוב להדגיש שתגובות כאלה אינן ייחודיות לטראומה ודיסוציאציה אינה שקולה להפרעת קשב.

ADHD היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת בדפוס מתמשך של חוסר קשב ו/או היפראקטיביות ואימפולסיביות, המשפיע על התפקוד. על פי הקריטריונים האבחוניים, חלק מהתסמינים צריכים להופיע לפני גיל 12, להתבטא ביותר ממסגרת חיים אחת ולגרום לפגיעה תפקודית משמעותית. לעומת זאת, קשיי ריכוז הקשורים לחרדה או לטראומה עשויים להתפתח או להחמיר בעקבות תקופה מסוימת, אירוע משמעותי או שינוי במצב הרגשי. יחד עם זאת, ADHD אינה חייבת להיות מאובחנת בילדות ולעיתים היא מזוהה רק בגיל ההתבגרות או בבגרות.

ילד שמתקשה לשבת במקומו עשוי לחוות צורך בתנועה הקשור ל-ADHD אך ייתכן שהוא מתמודד עם מתח גופני הנובע מחרדה. בדומה לכך, תגובה מהירה או התפרצות מילולית עשויות לנבוע מקושי בעיכוב תגובה אך גם מתחושת איום, הצפה רגשית או דריכות מוגברת. לכן, התבוננות בהתנהגות בלבד אינה מספיקה.

חשוב לבדוק מה קדם לתגובה, באילו נסיבות היא מופיעה ומה האדם חווה באותו רגע.

זיכרון עבודה, תכנון, ארגון וקבלת החלטות הם תהליכים קוגניטיביים שעשויים להיות מושפעים משלושת המצבים. ב-ADHD הקשיים עשויים להיות קשורים למאפיינים מתמשכים של התפקודים הניהוליים. בחרדה, דאגנות ועומס מחשבתי עלולים להקשות על החזקת מידע בזיכרון העבודה.במצבים הקשורים לטראומה, דריכות, קשיי שינה ומחשבות חודרניות עשויים לפגוע בזמינות המשאבים הקוגניטיביים. לכן, תלונה כמו "אני לא זוכר כלום" מחייבת בירור של סוג הקושי, נסיבות הופעתו והשפעתו על התפקוד ולא הנחה אוטומטית שמדובר בהפרעת קשב.

בהחלט. אדם עם ADHD עשוי להתמודד במקביל גם עם הפרעת חרדה או עם PTSD.

לעיתים קשיים מתמשכים הקשורים ל-ADHD, כגון חוויות כישלון, ביקורת ותסכול, תורמים להתפתחות חרדה. במקרים אחרים, חשיפה לטראומה עלולה להחמיר קשיי קשב שהיו קיימים עוד קודם לכן.

כאשר מתקיימים כמה מצבים במקביל, חשוב להימנע מהניסיון להסביר את כל התסמינים באמצעות אבחנה אחת.

אבחנה מבדלת היא תהליך מקצועי שמטרתו לבחון אילו מצבים עשויים להסביר את התסמינים והאם קיימת יותר מאבחנה אחת.

הערכה מקיפה כוללת בירור של ההיסטוריה ההתפתחותית, מועד הופעת הקשיים, נסיבות החיים, התפקוד במסגרות שונות והמצב הרגשי.

אצל ילדים חשוב להיעזר גם במידע מההורים ומהמסגרת החינוכית. אצל מבוגרים ניתן לבחון עדויות לקשיים מתקופת הילדות.

שאלונים ומבדקים ממוחשבים, כגון MOXO, עשויים להוסיף מידע על מאפייני הקשב והביצוע אך אינם מסוגלים לבדם להבחין באופן מהימן בין ADHD, חרדה וטראומה.

יש לשלול או לזהות גם גורמים נוספים, כגון הפרעות שינה, דיכאון, לקויות למידה ומצבים רפואיים.

טיפול שאינו מותאם למקור הקושי עלול שלא לתת מענה מספק למצוקה.

ב-ADHD ניתן לשלב התערבויות התנהגותיות, הדרכת הורים, CBT מותאם, התאמות תפקודיות וטיפול תרופתי בהתאם לצורך.

בהפרעות חרדה, CBT הכולל עבודה על דפוסי חשיבה והימנעות הוא אחת הגישות המבוססות מחקרית.

ב-PTSD קיימות התערבויות ממוקדות טראומה, שמטרתן לסייע בעיבוד החוויה ובהפחתת התסמינים.

כאשר מתקיימות כמה הפרעות במקביל, נדרשת תוכנית טיפול המותאמת למכלול הקשיים, לחומרתם ולצרכיו האישיים של האדם.

שני אנשים עשויים להציג קושי דומה בריכוז אך להתמודד עם חוויות פנימיות שונות לחלוטין. האחד מתקשה לווסת קשב, השני עסוק בדאגות בלתי פוסקות, והשלישי נמצא בדריכות מתמשכת בעקבות חוויה טראומטית.

אבחון מקצועי אינו מסתפק בשאלה כיצד האדם מתנהג אלא מבקש להבין מדוע הקושי מופיע, מתי הוא מתעורר ומה משמר אותו.

ככל שמבינים טוב יותר את מקור הקשיים, ניתן להציע התערבות מדויקת יותר ולהימנע מתיוג שגוי.