נשים ו-ADHD; מדוע קשיי קשב עלולים להתגלות מאוחר?

במשך שנים, הזיהוי של ADHD התמקד במידה רבה בילדים שהציגו היפראקטיביות, אימפולסיביות והפרעות התנהגות בולטות. אצל חלק מהבנות, לעומת זאת, הקשיים מתבטאים בעיקר בחוסר קשב, בחולמנות, בשכחה ובקושי לשמור על רצף מחשבתי. ילדה שאינה מפריעה בשיעור, משתדלת לעמוד בציפיות ומשיגה ציונים סבירים עשויה שלא לעורר חשד להפרעת קשב. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שגם בנות יכולות להציג היפראקטיביות ואימפולסיביות, ושאין דפוס תסמינים אחד המאפיין את כל הנשים.

הישגים לימודיים ומקצועיים אינם שוללים ADHD.

חלק מהנשים מפתחות לאורך השנים דרכי פיצוי יעילות: הכנת רשימות רבות, בדיקה חוזרת של משימות, עבודה בשעות מאוחרות והסתמכות על תכנון קפדני. אסטרטגיות אלה עשויות לאפשר הצלחה, אך לעיתים הן דורשות השקעה משמעותית של זמן ואנרגיה. כך נוצרת מציאות שבה הסביבה רואה אישה מתפקדת ומצליחה, בעוד שהיא עצמה חווה מאבק יומיומי לעמוד בדרישות.

לצד המאפיינים האישיים, גם ציפיות חברתיות עשויות להשפיע על האופן שבו קשיי קשב מזוהים ומתפרשים. נשים רבות גדלות בסביבה המעודדת אותן להיות מאורגנות, אחראיות, קשובות לצורכי אחרים ובעלות יכולת לנהל כמה תחומים במקביל. כאשר אישה מתקשה לעמוד בציפיות אלה, היא עשויה לפרש את הקושי כחוסר אחריות או ככישלון אישי, במקום לשקול אפשרות של קושי נוירו-התפתחותי.

לעיתים גם הסביבה מתייחסת לשכחה או לחוסר ארגון כתכונות אופי ולא כסימנים המצדיקים בירור מקצועי.

במהלך החיים משתנה היקף האחריות שאדם נדרש לשאת. עבור חלק מהנשים, המעבר לחיים עצמאיים, הקמת משפחה או התקדמות לתפקיד מקצועי מורכב חושפים קשיים שהיו ניתנים לניהול בעבר. הורות, למשל, דורשת מעקב אחר צרכים של כמה אנשים, התמודדות עם שינויים בלתי צפויים ותיאום בין משימות רבות. אישה שהצליחה לנהל היטב את חייה האישיים עשויה לגלות שהשיטות שסייעו לה בעבר אינן מספיקות עוד.

אין פירוש הדבר שה-ADHD התפתחה בעקבות האימהות. לעיתים הדרישות החדשות פשוט הופכות קשיים קיימים לבולטים יותר.

אצל חלק מהנשים, ההתמודדות עם ADHD מלווה בביקורת עצמית, בתחושת אשמה ובחשש לאכזב אחרים. כאשר אישה מתקשה לעמוד בהתחייבויות, היא עשויה להסיק שאינה מתאמצת מספיק, גם כאשר היא משקיעה מאמץ רב. לאורך זמן, חוויות חוזרות של תסכול עלולות להשפיע על הדימוי העצמי ועל תחושת המסוגלות. לעיתים נשים פונות לטיפול בשל חרדה, דיכאון או שחיקה, ורק במהלך הבירור עולה האפשרות שקיימים גם קשיי קשב מתמשכים.

חשוב להבחין בין המצבים, משום שהם עשויים להתקיים במקביל ולהשפיע זה על זה.

אחד התחומים המעוררים עניין מחקרי הוא הקשר בין שינויים הורמונליים לבין ביטויי ADHD אצל נשים. אסטרוגן מעורב בתהליכים עצביים הקשורים, בין היתר, לפעילות דופמין ולתפקודים קוגניטיביים. חלק מהנשים מדווחות על שינויים בריכוז ובתפקוד בתקופות שונות של המחזור החודשי, לאחר לידה או בתקופת הפרימנופאוזה והמנופאוזה. יחד עם זאת, המחקר בתחום עדיין מתפתח, ולא ניתן לקבוע שכל שינוי בריכוז בתקופות אלה נובע מהפרעת קשב.

לעיתים השינויים קשורים גם להפרעות שינה, לתסמינים גופניים או לגורמים רגשיים.

כאשר אישה פונה לבירור ADHD בגיל מבוגר, לעיתים קשה לשחזר במדויק את התסמינים שהופיעו בילדות. ייתכן שאין ברשותה תעודות ישנות, דיווחי מורים או בני משפחה שיכולים לתאר את התפקוד המוקדם. בנוסף, שנים של הסתגלות ופיתוח דרכי פיצוי עשויות לטשטש חלק מהקשיים. לכן, ההערכה הקלינית מתייחסת להיסטוריה ההתפתחותית, לדפוסים חוזרים לאורך החיים ולהשפעתם על תחומי תפקוד שונים.

מבדק MOXO עשוי לספק מידע נוסף על ביצועי הקשב, אך אינו יכול לקבוע לבדו אם קיימת ADHD או להסביר מדוע הקשיים לא זוהו בעבר.

עבור חלק מהנשים, אבחון ADHD בבגרות עשוי לעורר הקלה ותחושת הבנה. חוויות שבעבר פורשו כעצלנות, חוסר משמעת או כישלון אישי עשויות לקבל הסבר חדש. לצד ההקלה, עשויים להופיע גם עצב או כעס על שנים שבהן הקשיים לא זוהו ולא קיבלו מענה מתאים.

חשוב לאפשר מקום לתחושות השונות, מבלי להפוך את האבחנה להסבר בלעדי לכל חוויות החיים.

ADHD אצל נשים אינה בהכרח הפרעה שמופיעה מאוחר. לעיתים היא פשוט מזוהה מאוחר.

הביטוי של התסמינים, דרכי הפיצוי, הציפיות החברתיות והשינויים לאורך החיים עשויים להשפיע על המועד שבו הקשיים הופכים לגלויים.

זיהוי מקצועי מדויק מאפשר לא רק להבין את דפוסי ההתמודדות שנוצרו לאורך השנים אלא גם לפתח דרכים מותאמות יותר לניהול החיים, תוך הכרה ביכולות ובחוזקות האישיות.